- בריאות וספורט
התגלה מעיין הנעורים: בנות 35+ חוזרות 20 שנה אחורה, מחזקות את הגוף ומחליפות את לחץ השגרה בשמחת חיים
בין כל מחויבויות החיים, נשים שעברו את גיל 35 שמות את עצמן בתחתית סדר העדיפויות וחושבות שאין להן זמן להשקיע בדברים שהן אוהבות באמת.
הדס יהודה, בעלת מרכז למחול לבוגרים, יצרה עבורן מקום מפלט בסטודיו ייחודי לריקוד עם יחס אישי שמותאם לנשים בגילן. הריקוד מאפשר להן להתחבר לעצמן ועל הדרך לחזק את הכושר הגופני, להרחיב את יכולות התנועה ולהרגיש שוב כמו נערה מלאת חיים.
ליהיא ישראל | 10.03.2023
״כבר שנים שאני חולמת לחזור לרקוד״, מספרת לי שירי (42) מאזור המרכז, ״כשהייתי ילדה השתתפתי במסגרת לימוד בבלט קלאסי, אני זוכרת כמה מאושרת הייתי, האמת שעבר כל כך הרבה זמן מאז אבל הזיכרון לא מניח לי, חיפשתי מסגרת מתאימה ללימוד מקצועי לגילי אבל כל מה שמצאתי זה לילדות ונערות.״
אבל למה ריקוד כל כך מרגש? איך ריקוד בכלל מביא לאושר? ולמה הוא כל כך חשוב לבריאות הגוף והנפש שלנו?
לקראת הפגישה עם הדס יהודה, בעלת המרכז, הרצתי חיפוש בגוגל על הקשר בין ריקוד לבין הגוף והנפש ומצאתי כמה נקודות שהשאירו אותי פעורת פה – לפי מחקרים שנעשו באוניברסיטאות יורק ושפילד בבריטניה, ישנה השפעה ישירה בין ריקוד לבין שיפור משמעותי ביכולות קוגניטיביות – אפילו 5 דקות של ריקוד למוזיקה הביאו להעלאת מצב הרוח, הגברת האושר הכללי, ושיפור ביצירתיות.
מספיקות רק 5 דקות? קניתי! טוב, זה התחיל באמת להיות מעניין, אז המשכתי לחפש ומצאתי שבאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה חמישה מחקרים שונים מצאו קשר ישיר בין ריקוד למוזיקה קצבית בקבוצה לבין שיפור בפרקינסון ודמנציה, שחרורי הורמונים במוח ועוד, ומצאו כי ריקוד מגביר את שחרור ההורמונים האחראיים על שמחת החיים – האושר שלנו, וזאת בנוסף לשיפור הברור בכושר הגופני, ביציבה ובגמישות.
אז איך זה יכול להיות שרוב האנשים (ואני בתוכם עד לפני רגע) בכלל לא מודעים ליתרונות הבריאותיים בתחום הזה?
מזל שבדיוק הגעתי לפגישה עם הדס, שאולי תשפוך קצת אור על הנושא הזה.
״יש חוסר הבנה ומודעות בסיסית ליכולות שיש לריקוד ועל כמה חשוב לפנות את הזמן ולהשקיע את האנרגיה שלך בתנועה״, מסבירה הדס יהודה – בעלת מרכז ללימודי מחול בגיל הבוגר.
״אחרי גיל 30 אנחנו נכנסות עמוק לשגרה: בית – בעל – ילדים – קריירה. אנחנו עושות ״על אוטומט״ בצורה רובוטית, ממלאות מחויבויות וצרכים של אחרים ובכלל לא שמות לב ששכחנו את עצמנו. אני קוראת לזה תסמונת העדיפות האחרונה.
תסמונת העדיפות האחרונה יוצרת אצלנו תחושה של תקיעות, של חוסר אופק, אנחנו מרגישות שאנחנו לא מגשימות את עצמנו וברגעי כנות חולפים אנחנו מצליחות להודות בפני עצמנו שאנחנו פשוט כבר לא מאושרות."
זה נשמע שממש הגשמת לעצמך חלום ילדות, מה גרם לך לרצות להגשים את החלום הזה לנשים אחרות?
״נכון, אני פשוט התאהבתי במחול. תמיד אהבתי לרקוד, עוד בהיותי ילדה, אבל ככל שאת מתבגרת את מקבלת את זה אחרת, את מתרצת לעצמך יותר, זה שונה בגילנו לעבור תהליך לימודי מעמיק.
התהליך הפיזי והרגשי שעברתי בתקופת לימודי המחול זו היתה המתנה הטובה ביותר שנתתי לעצמי, שכל אישה יכולה להעניק לעצמה.
כשסיימתי ללמוד, היה ברור לי שמבחינתי אם אני אצליח להעביר לנשים אחרות את אותה חוויה שאני חוויתי עשיתי משהו טוב בחיים.
ומכאן בא הרצון לפתוח מקום שהוא בית לנשים רוקדות, גם מתוך ההכרה בקושי הראשוני שהוא למצוא מקום שיעניק לך את המסגרת המתאימה לצרכים שלך, מה שכמעט ולא קיים – איפה שלא תחפשי תמצאי מקומות לילדות ונערות.״
מאיפה האומץ באמצע החיים לעזוב הכל ולקבל החלטה ללכת ללמוד ריקוד באופן מקצועי?
״כל שינוי ויציאה מאזור הנוחות דורש אומץ. וזה אולי אירוני אבל זה דורש עוד יותר אומץ ללכת אחרי החלומות שלך ואחרי מה שעושה לך טוב.
פשוט הרצון לרקוד בער בי ממש המון זמן והחלטתי להפסיק להתעלם, ידעתי שכל זמן שאני אדחה את הבעירה הזו, אני בעצם פוגעת בעצמי, כי בתחושה שלי כל עוד אני לא אגשים את הרצונות שלי אני לא אהיה אדם שלם.
אם אנחנו כל הזמן נפחד לעשות את זה, נתרץ למה לא עכשיו זה הזמן, וכל הזמן נשים את עצמנו בצד, אז שום דבר מרגש לא יקרה בחיים שלנו. לכן אנחנו חייבות לתת צ'אנס וללכת על זה שמרגישים את זה בוער מבפנים.
בינינו אף אחת לא באמת עוצרת ושואלת את עצמה ״איפה אני בכל הסיפור הזה״?
ואז כמובן מגיע השלב שבו אנחנו מרגישות ״תקיעות״ בחיים, משהו לא זז, לא קורה שום דבר, מה שמביא איתו תסכול וחוסר סיפוק.
אני יודעת מניסיון שלפעמים לרדוף אחר חלום ילדות לא תמיד נראה ריאלי וממשי, וזה נראה מפחיד ולא מציאותי, מכל מיני בחינות ותירוצים שנמשיך לתרץ לעצמנו, אבל עד שלא ננסה לא נדע, נכון?״
למה את חושבת שנשים בוחרות לשים את עצמן בצד ולהשקיע ולהתחייב דווקא למען הקרובים שלהם?
״תראי אנחנו חיים חיי שגרה, חיי משפחה, בסופו של דבר כל אחת עושה את הבחירות שלה בחיים.
מה שמשותף לרובנו בד״כ, זה הרצון לדאוג לקרובים שלנו, למטלות יומיות, לקריירה, מה שלא משאיר לנו זמן להשקיע בתחביבים או אהבות ישנות.
רק בסוף בסוף את תחשבי על עצמך… אם בכלל.
אני מאמינה שזה עניין של הרגל, בינינו אף אחת לא באמת עוצרת ושואלת את עצמה ״איפה אני בכל הסיפור הזה״?
ואז כמובן מגיע השלב שבו אנחנו מרגישות ״תקיעות״ בחיים, משהו לא זז, לא קורה שום דבר, מה שמביא איתו תסכול וחוסר סיפוק.״
תוכלי להרחיב למה את מתכוונת כשאת אומרת ״תקיעות״?
״אני זוכרת בעשור ה-30 שלי הייתי אומללה בעבודה, ימים שלמים עברו בישיבה מול מחשב 9:00-16:00, חוזרת הביתה לילדים וה״עבודה״ נמשכה.
הרגשתי שמשהו חסר, איזה ניצוץ, אבל לא באמת הבנתי איך לצאת מהלופ הזה.
כשאנחנו מנהלות שגרת חיים שלא כוללת פעילויות שעושות אותנו מאושרות, ההרגשה שנוצרת היא סוג של תסכול. אנחנו לא מתקדמות, לא מתפתחות, לא מגשימות, הרגשה של ״משהו בחיים שלי לא עובד/תקוע״.
המצחיק שתמיד בדרך לעבודה (הייתה לי נסיעה של שעה וחצי) הייתי שומעת מוזיקה וכל הדרך דמיינתי את עצמי מרקדת ומפזזת.
היה לי כיף, רק מלדמיין.
בדיעבד הבנתי שהפתרון למועקה שלי היה כבר אצלי בראש.״
אז איך ללמוד ריקוד הוציא אותך מה״תקיעות״ הזו? ריקוד זו פשוט פעילות מהנה וזהו לא?
״פעילות מהנה – לגמרי! אבל לא רק, המשמעות של ״ללמוד ריקוד״ היא בעצם דרך להתחבר לגוף ולנפש שלך כאחד, ככה שהרגשתי שאני עושה משהו שהוא רק שלי, סוף סוף הגיע הרגע ואני בוחרת להשקיע מהזמן שלי בדברים שקשורים רק בי!
תארי לעצמך את החופש – להיות במסגרת קבועה שאת עושה משהו שאת נהנית ממנו, זמן שאת עפה על עצמך ולא מציקים לך, אין טלפונים, אין שאלות של הבעל, אין ״משימות״ של הילדים, זו משבצת זמן שהשם שלך רשום עליה!
כשחזרתי הביתה משיעורי הריקוד הרגשתי מחוזקת פיזית, שלמה יותר, מאושרת יותר, הרגשתי ממש טוב. צריך יותר מזה?״
הדס, יש נשים שלא בהכרח מרגישות שריקוד יכול לתת להן מענה לתסכול, או שבירת שגרה, מה תוכלי לספר על ההשפעה של הריקוד על החיים שלך?
״אני אנסה, דווקא בגלל חוסר המודעות להשפעה שיש לריקוד על החיים נשים לא מתייחסות אל הנתון הזה ברצינות.
תראי, מגיעות אלינו נשים מכל מיני סיבות, אחת מהן זה לחזק ולחטב את הגוף, פעילות ספורטיבית שאפשר גם ליהנות ממנה.
הריקוד חיזק לי את השרירים והפך אותי לגמישה כמו ששנים לא הייתי, מאז גיל ההתבגרות האמת.
ומעבר לפן הפיזי, בשיעורים בסטודיו, הרגשתי את שמחת החיים חוזרת, אמרו לי שאני קורנת, זה ממש מילא אותי באושר גדול וסיפוק אדיר!
כשחזרתי הביתה אחרי שיעורי הריקוד הרגשתי שאני אישה יותר רגועה, אמא טובה יותר, בת זוג טובה יותר.
הדבר הנפלא הוא שאת ״עובדת עם כל הגוף״ ואת נהנית מכל רגע, אין הרגשה של שעמום או עייפות נפשית, לא הייתי צריכה להכריח את עצמי ללכת כמו שקורה במקרים של חדר כושר או לצאת לריצה למשל, בריקוד את מגיעה ללא שכנועים ואת עפה על עצמך."
את יכולה לחדד את המענה לתסכול מבחינה רגשית?
"הקדמת אותי, סיבה נוספת שנשים מגיעות אלינו הוא ממקום רגשי, פחות מעניין אותן הפן הפיזי, במקרים כאלו לריקוד יש השפעה ישירה על איך אנחנו מרגישות עם עצמנו.
את זוכרת איך הרגשת שרקדת כשהיית ילדה? או הילדים שחוזרים משיעור ריקוד – כמה אנרגיה יש להם, כמה הם מאושרים?
תחשבי על הרגע שאת נמצאת בסטודיו, את מחזירה לעצמך את שמחת החיים, את קורנת, זה ממלא אותך באושר גדול וסיפוק אדיר!
כשאת חוזרת הביתה אחרי שרקדת את מרגישה שאת אישה יותר רגועה, אמא טובה יותר, בת זוג טובה יותר.״
תגידי, זה לא לוקח המון זמן ללמוד ריקוד ממש מההתחלה? כמה זמן לוקח להתחיל לתפוס את הטכניקה וגם להתחיל להנות מזה?
״תשמעי, אין פתרון קסם, צריך להתמיד וללמוד, יש פה התחייבות על רמת ההשקעה במסגרת, מצידנו אנחנו דואגים שתוך זמן קצר את מגיעה למצב שאת ממש רוקדת, בעזרת הלימודים את מוציאה את הרקדנית שחיה בתוכך, ועל זה אנחנו מדברים.
כמובן שכמו בכל תהליך לימודי את עוברת שלב אחר שלב ומשפרת את רמת הטכניקה.
וגם אם בהתחלה הטכניקה לא מושלמת, כשאת רוקדת את מאושרת, זה מעלה לך את הביטחון, הגוף שלך מתחזק, זה מחדד לך החושים, את מתחילה לאהוב את עצמך מחדש, את חיה את החלום.״
כמה זמן לקח לך עד שמצאת מסגרת מתאימה?
״המון זמן, רוב ככל המסגרות הן לילדות או נערות.
אני גם חיפשתי משהו ספציפי – היה חשוב לי ללמוד מחול קלאסי, לא ריקודים סלוניים או לטיניים, ולקח לי המון זמן עד שלבסוף מצאתי מסגרת מתאימה לי לאותו זמן ופשוט למדתי כל מה שאני יכולה על סגנונות המחול.
ומה שיותר חשוב הוא, שלמדתי על עצמי כ״כ הרבה דברים שלא ידעתי.״
האם גם מישהי שמעולם לא רקדה יכולה פתאום להתחיל לגמרי מאפס בגיל 40? שאני לא ארגיש הכי זקנה בקבוצה, ״העולם שייך לצעירים״ משפט שחוזר על עצמו בגילאים שלנו, מכירה?
״ברור! וזה בדיוק מה שאני באה לסתור. תביני – לריקוד אין גיל! וגם לא יהיה, השיטה שאנחנו עובדים לפיה מיועדת לגיל הבוגר בלבד.
המרכז נועד לנשים בגילאי ה-20+ , לא לילדות ונערות, בנוסף אנחנו מחלקים את קבוצות הלימוד לרמות, כל קבוצה ברמה נפרדת, לדוגמא נגיד את בת 45 ויש איתך בקבוצה בחורה בת 25, עדיין לא תרגישי ההבדל כי שתיכן נמצאות באותה רמה לימוד. מכאן אל דאגה, זקנה לא תרגישי הכי הרבה שתרגישי זה כמו ילדה שובבה.״
לרקוד את החלום, גרמת לי לחשוב - זה מציאותי?
״את זאת שהופכת את זה למציאות, ומספיק שאת עושה את הצעד הראשון ואת יכולה להפוך כל חלום למציאות.
את מתחילה תהליך לימודי בקבוצה עם נשים בדיוק כמוך, מתאימים לך את רמת הלימוד ואת מתחילה לעוף, גם אם את לא בכושר בכלל.
בזכות התהליך את מקבלת זמן איכות עם עצמך, את לומדת לשחרר, את לומדת תנועה נכונה, את עובדת עם הגוף וגם עם הנפש, הגוף שלך מקבל משמעות אחרת פתאום, הוא חזק יותר, גמיש יותר, הביטחון שלך בעליה. והיי, יש לך חברות חדשות עם שפה משותפת ,הכי חשוב בתוך זמן קצר את רוקדת! ותוך כדי את נהנית ומקבלת סיפוק אדיר.״
הרי זה לא שלא ידעת לרקוד לפני, תוכלי להסביר לי למה השיטה שלך היא ייחודית ועובדת?
״תתפלאי, לא ידעתי לרקוד כמו שצריך, למרות שלמדתי כשהייתי ילדה במסגרת, ולאחרונה במשך שנתיים, לא עבדתי על "שרירי" הזיכרון שבזכותם יכולתי לא רק לרקוד אלא לזכור את התרגילים, לא התאפשר לי להיות ברמה אחידה בין המשתתפים, מה שגרם לי לחוסר ביטחון וביישנות לעצור כיתה שלמה כדי לשאול שאלה שאני לא הבנתי, שבהמשך מנע ממני ללמוד את החומר כמו שצריך ולהתקדם.
אף פעם לא שילבתי בלימודי המחול תרגילים למוח, ולנפש שעוזרים לנו ללמוד בצורה המלאה ביותר.
תוסיפי לזה שהמיקוד על חיזוק קבוצת שרירים, שבגיל הבוגר מתנוונים.״
אוקיי, באמת לגבי כושר - אני בת 45, אין לי קואורדינציה בגוף, ולא ממש גמישה, עזבי את זה שאני לא בכושר כבר כמה שנים, אני יכולה להשתלב במסגרת הלימוד? לא יהיה לי קשה?
״תראי, אנחנו עובדים לפי רמות תנועה, כל אחת אשר מגיעה אלינו, אנחנו מתאימים אותה לקבוצה לה היא שייכת.
למשל, למישהי ללא ניסיון כלל ולא בכושר, יש לנו את רמת היסודות, וככה הלאה, יש רמת מתחילים, ממשיכות ולבסוף מתקדמות.
שיטת הלימוד שלנו מובנית, ומתייחסת בהתאם לכל רמה הנלמדת.״
כמו שתיארת גם לי יש פחד שאני לא אבין או אקלוט את התנועות, ודי אשאר מאחור, ואתבייש כל שנייה לעצור את המורה שתסביר ולעכב כיתה שלמה, איך אני יכולה להתקדם?
״אוי נגעת פה בנקודה רגישה, יופי של שאלה, תראי יש מה שנקרא זיכרון תנועתי, עכשיו אני יכולה להגיד לך שזה לא קשור לזיכרון שאנחנו רגילים אליו, ברגע שאת מייצרת תנועה בגוף וחוזרת עליה שוב ושוב, לשריר קל לזכור, רק צריך לתרגל את זה בגוף. בשיעורים אצלנו, חלק מהעבודה היא על זיכרון תנועה, תופתעי כמה זה אפשרי ועובד.״
ומה לגבי משקל הגוף? זאת בעיה שיכולה להשפיע?
״אין קשר למשקל הגוף לבין ללמוד לרקוד.
אני מעולם לא הייתי רזה, וזה לא מנע ממני לרקוד!
אני יכולה להגיד לך שבזכות הריקוד אני השלמתי עם המשקל שלי והוא כבר לא גורם מרתיע, אני שלמה עם איך שאני נראית ואני מאושרת מהעובדה שתנועה היא חלק מחיי היום יום שלי.״
״חשוב שלסטודיו שאת רוקדת בו יש אמא ואבא שמגשימים לך את החלום ונמצאים שם בשבילך״
אז מה צריכה לעשות מי שרוצה אחת ולתמיד להגשים את החלומות שלה, לצאת מהשגרה ולהיות מאושרת?
״הכי פשוט שיש – לעשות את הצעד הראשון – ללחוץ על כפתור ההתעניינות האדום, למלא את הפרטים בטופס – ואנחנו נחזור אליה בשיחה עם כל הפרטים במועד שנוח לה.״
ולטובת קוראינו המתעניינות, איפה אתם ממוקמים בארץ?
״אנחנו בעצם עובדים בצורה של שלוחות באזור גוש דן, על מנת להגיע לכמה שיותר נשים הצמאות להכניס ריקוד ותנועה באופן מקצועי לחיים שלהן, לכל רמה שבה תהיינה, ואין באזור שלהן שום מסגרת אחרת שיכולה לתת להן את המענה.
כיום יש לנו סטודיואים בפתח תקווה, בגני תקווה ובתל אביב.
בעתיד הקרוב אנחנו מתכננים לפתוח שלוחות נוספות באזור השרון, וצפונה.״